החלטה בתיק ב"ש 93436/06

בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו-הריסה מינהלי, שהוצא על-ידי הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - מחוז המרכז, ובקשה לביטול ביצוע צו הריסה מנהלי  שנדחתה ביום 28.09.2006, על-ידי כב' השופטת ניצה מימון- שעשוע, מבית-המשפט השלום בכפר-סבא.

המבנה נשוא הצו הינו משטח אספלט בחלקה 43 גוש 8890 שניבנה על קרקע חקלאית מוכרזת.

            להלן השתלשלות האירועים:

            ביום 06.07.2006 הוצא צו-הריסה מינהלי ביחס למשטח אספלט המצוי  בחלקה 43 גוש 8890 ע"י המשיבה.

            ב"כ המבקש הגיש  בקשה לביטול צו-הריסה מינהלי, בדיון שהתקיים ביום 28.09.2006, החליט ביהמ"ש קמא לדחות הבקשה לביטול צו ההריסה .

לטענת בא-כוח המבקש בכתב, ובעל-פה במהלך הדיון, המשיב לא היה מוסמך להוציא צו הריסה מנהלי לגבי האספלט, הואיל ואין המדובר בבנין חורג כמשמעותו בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). לטענתו, קיימת אי הבנה  בין שני מושגים האחד בנין חורג לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה שצו הריסה אמור לחול עליהם, לבין עבודה (כבמקרה דנן) הטעונה היתר על פי מסלול חוקי שונה לחלוטין. לא ניתן להוציא צו הריסה מנהלי לשימוש בקרקע חקלאית בניגוד לתוספת הראשונה , אך ניתן לטפל בנושאים הללו במסגרת סעיף 145, 204 ו-205 לחוק.

עוד לטענתו, צו ההריסה המנהלי, בטל מעיקרא, הואיל ולא קוימה חובת ההתייעצות כנדרש לפי החוק, חובה שאי קיומה יורד לשורש הענין ומביא לבטלות הצו. כמו כן ציין כי טעה ביהמ"ש קמא כאשר קבע שהמקרקעין אינם נמצאים בתחום שיפוטה של הועדה המקומית קסם, ועל כן לא קמה החובה לשלוח הודעה או לקיים התייעצות.

הוסיף וטען כי, הצו אינו דרוש למניעת עבודה מוגמרת. ההחלטה ליתן צו הריסה בנסיבות הענין, אינה מידתית לא סבירה ומפלה.

מוסיף וטוען  ב"כ המבקש, חיפוי חלק מהקרקע אינו מצדיק הפעלת צעד דרסטי וקיצוני כצו הריסה מנהלי. והוועדה המחוזית מחוז מרכז נוקטת במדיניות של אפלייה מכוונת באכיפת החוק, כאשר היא מעלימה עין, או, מתעלמת מבניה, של ממש, של עסקים בחלקות הסמוכות לחלקת המבקש, הנמצאות בתחום שיפוט ועדה מקומית דרום השרון, ומשרתות  תושבי המושבים חגור ואחרים.

לטענת בא-כוח המשיבה, אין חולק כי הבניה בגינה הוצא צו ההריסה המנהלי, הנו משטח אספלט שנסלל על ידי המבקש, ללא היתר כדין.

אין חולק כי משטח האספלט מהווה עבודה הטעונה היתר בניה, על פי סעיף 145 לחוק.

כמו כן, סלילתו של משטח האספלט שנסלל בוצע ללא היתר, המבקש לא טען כי  ביקש היתר לביצועה.

טענת המבקש כי משטח האספלט איננו מבנה בר הריסה בצו מנהלי, הינה בניגוד לפסיקה חוזרת ונשנית של ביהמ"ש העליון, לפיה, צווי הריסה מנהליים, נועדו ליתן בידי הרשות המבצעת מענה מהיר, לביצוען של עבירות בניה ולהסרת תוצאותיהן.

טענת ב"כ המבקש בדבר קיומה של חובת ההתייעצות, לוקה בהטעיה, השאלה האם המקרקעין נמצאים בתחומה של הוועדה המקומית "קסם" איננה ממין העניין. המקרקעין נמצאים בתחומי הוועדה המקומית "קסם" , אך אינם נמצאים בשטח השיפוט של כפר ברא, המפה והתיעוד הרלוונטיים הוצגו בביהמ"ש קמא. מדובר בשטח המוגדר "כשטח גלילי מוניציפאלי". מכיוון שכך, לא הייתה קיימת חובת התייעצות עם ראש הרשות המקומית.

הטענה לפיה צו ההריסה אינו מידתי הינה כללית ומעורפלת, שכן המבקש לא טען שיש בידו היתר בניה, או, כי יש לו סיכוי כלשהו לקבל.

מתוך הצילומים עולה כי המדובר בשטח אספלט, המשמש לצורך אחסון חומרי תעשיה בסמיכות לבתי מגורים.

המסגרת המשפטית

הלכה היא, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (ראו למשל רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2).